07/10/2024
"המנוי אינו זמין כעת, אנא נסו במועד מאוחר יותר"
חייב להתחיל מהסוף כי הסוף שלו הוא כמו ההתחלה והאמצע של חייו - ואז שוב הסוף.
7 באוקטובר, 8:00 בבוקר, לפני שנה -
שיחת הטלפון האחרונה של דורון מצולמת באקראי מגובה האספלט של אדמת נובה, בין גלגלי הפודטראק שעד לפני שעה דורון עוד הוציא ממנו מאות מנות אוכל לאורחי הפסטיבל, ועכשיו הוא רק אחד מאלפי מקומות המסתור שאנשים תמימים בוחרים להתחבא תחתם.
הבחור שמסתתר על הרצפה מצלם ביד רועדת וכך גם קולו כשהוא נשבע שהוא שומע יריות, דורון מסכים איתו ואומר "כן, פגע לי בפודטראק".
ברקע הצילום - רגליו של דורון, מכנס שלושה רבעים ונעלי הקרוקס ההחרוצות שחשבו שכבר עשו הכל.
והוא בשיחת טלפון בקולו הקר רוח אומר לצד השני בקו
"אני לא יכול לקפל, יורים עלינו"
לרגע שתיקה ואז הוא מוסיף את המילים "טוב ביי".
לא בדיוק דרך להיפרד מאיתנו..
מאז המנוי אינו זמין וכל מועד הוא מאוחר מידי.
חשבנו במשך לא מספיק זמן שהוא חטוף, ואז התבשרנו שחלק מהלב שלנו, חלק גדול נותר ליד הגבול.
כבר לא חטוף, כבר לא בדרך לעזה, כבר לא.
מסיפורי השורדים שהיו כמעט העיניים היחידות ביום הזה, העיניים שראו את הכל ונשארו לספר את הסיפור של מי שלא כאן עוד, שמענו פיסה אחת קטנה וגדולה שמכל ההפתעות שהיו לנו ביום הזה היא היחידה שהיתה הגיונית להיות הסוף הנבחר- עבורו.
דורון על עגלה בדרכו לאדמה אחרת, שכל כך קרובה ויותר מדי רחוקה.
יושב בין ילדים ועוטף אותם עם שתי ידיו הגדולות.
מרכין את ראשו, כנראה בפעם הראשונה בחייו מרכין את ראשו.
באמת התפלאתי שכך, אבל אני בטוחה שהוא לחש להם מילים של שקט כמו לתת להם רגע של ביטחון.
כן, זה דורון שחיבק את הילדים,
כן, הם היו בדרכם לעזה,
אבל לא, הוא כמעט לא עבר את הגבול.
כשהטנדר עצר והתחילו להפריד בין הקטנים לגדולים, דורון בידיו הגדולות והחשופות הפיל את אחד המחבלים מהעגלה.
אנחנו יודעים שהיה מספיק גדול ומספיק חזק לעשות את זה, אבל בעיקר אנחנו בטוחים שהיה מספיק כועס בכדי להבין ש - לחיות או לחדול.
מחבל אחר ירה בו, שלוש יריות, שלוש יותר מידי.
אבל דורון ברגע זה בחר בצדקת הדרך שלו, ובחר חירות.
מי שהכיר אותו ידע שלא היה נכנס לשבי, זה כמו לכלוא אריה בכלוב.
כמו שהוא היה גדול ככה גם הלב שלו
רק בן 34 כשדרכו כאן הסתיימה.
אני מאמינה שלפני שגופו נורה ליבו נסדק מהמראות שהיו בדרכו.
אבל הוא ראה
וליבו החליט כבר את דרכו.
ג'ינג'י
רעמה של אריה
ולב בצבע זהב
דורון השאיר בלכתו את הוריו,
שתי אחיות,
אחיינית אחת,
עדר עזים,
וחברים טובים שלא הפסיקו לספוד על האדם שהיה.
על מעשים שבד"כ אנשים עושים ואז מספרים. אבל לא דורון, הוא לא היה צריך נקודות מאף אחד,
רק להפיץ טוב.. כי הלב שלו היה גדול אפילו מגופו.
אם היה כאן היום והיה יכול לבחור לומר דבר אחד אחרון, אני בטוחה שהוא היה בוחר לבקש רק שנהיה טובים יותר אחד לשני,
ושתמיד יהיה בנו את הכח להביט לצדדים ולחפש מי צריך להושיט לו יד.
שנזכור אותו תמיד ואת דרכו.
סרטון לזכרו של דורון שעכשיו הוא כוכב נוצץ בשמיים..
"ילד השדה"
מילים ולחן: גדעון כפן
נגינה, שירה והפקה מוזיקלית: עידן- חיים דוד
עיבוד מקורי לזכרו של דורון בולדס ז"ל
חוות דובי • קיבוץ רמות מנשה
