23/06/2022
הערב, לפני שבוע ליוויתי לחופה שתי נשים יקרות במיוחד. בקהל היו אנשים דתיים וחילוניים - כמו בנות הזוג, הרבה זוגות, חברות וחברים מהקהילה הלהט"בית, מלא משפחה, מלאאאא.
אני חושבת שאנשים שלא מכירים מקרוב חופות כאלו, או לא רוצים להכיר, בעיקר מקרב שומרי חומות האורתודוקסיה ונציגי הקב"ה עלי אדמות, לא מבינים כמה אנרגיה ומחשבה מושקעות ביצירת טקס חופה מסורתי גאה, שנותן מקום של כבוד, אהבה והערכה למסורת בית אבא ואמא. באיזו עדינות, התלבטות, בחינה מעמיקה נמדדות כל מילה ומילה בטקס, כל ברכה, כל אזכור אלוהי, כל סממן יהודי, הלכתי או מסורתי. שום דבר לא נלקח כמובן מאליו. זה דיאלוג רגיש, זהיר, שנעשה בשום שכל ומתוך ניסיון לבטא את הזוגיות וסיפור האהבה של בנות או בני הזוג, כמו גם את ההשראה והמקורות היהודיים.
כל מה שצריך לעשות הוא לפתוח ידיים לרווחה, לחבק, להתרגש איתן ואיתם, לשמוח ולהעריך שיש נשים וגברים שמוכנים לשלם מחירים ככ כבדים, כדי להמשיך ולהיות חלק מהסיפור האמוני, היהודי, הלאומי והמסורתי של כולנו, למרות שלא כולנו רוצים לתת את המקום הזה.מזל, לא אנחנו מחליטים, למציאות יש כוח משל עצמה.
כשנגמר הטקס, שמעתי מישהי אומרת שנעשה שם קידוש השם של ממש. מה שהיה שם לטעמי, מעל הכל, הוא מפגש בין אהבת בני האדם כולןם, לאהבת בורא עולם וכנות הרגשות של בנות הזוג וגם של הקהל שבא לשמוח, לפרגן, להיות עדים למעשה הזה.
צליל ורלי אהובות, אשרינו שזכינו.
ירבו שמחות בישראל, ינוסו אנחות מישראל.