05/11/2020
לא שלי , אבל הכי נכון , עשיתי העתק הדבק.
לא אכפת לי.
זה מה שהיא אמרה לי כשאמרתי לה שאין לי דירה, שיש לי מקום בשבילה רק בלב כרגע.
לדייט הראשון שלנו היא אספה אותי ולא אני אותה, כי הרכב שלי לא התניע דווקא באותו יום.
תקראו לזה מרפי, אני קורא לזה שגרה.
הדייט הראשון שלנו היה בדשא.
אני והיא, ושתי לאפות שווארמה.
דיברנו בלי בושה, אבל התביישתי.
היא התחילה איתי, היא חתרה למגע, ואני, אני חתרתי אחורה.
לא יודע למה, אך לא הרגשתי בנוח, והיא, היא לא ניסתה בכוח.
היא לא התרחקה, היא חיכתה לי שאפתח, כאילו אני הייתי פרח והיא השקתה אותי.
כשנפתחתי, נישקתי אותה.
כשנישקתי אותה, פרחתי.
כבר שש שנים שאני פורח, כבר שש שנים שהשמש מבקשת ממני טיפים על איך לזרוח.
חודשים גרנו בדירת חדר וחצי ברמת גן, שנינו עבדנו חזק רק כדי לשלם שכר דירה בזמן.
היא עבדה בלק ג'ל, אני עבדתי בזבל.
בקושי ראינו אחד את השנייה.
ובלילה, כשכולם ישנים, אנחנו היינו ערים.
לא ישנו, לא רצינו, כי המציאות שלנו ניצחה את החלומות שלנו.
הפכנו את המטר על מטר הזה לבית כי בית זה לא ארבעה קירות, אלא שני בני אדם עם רגשות.
שני בני אדם שכשהם עושים אהבה השמיים מסתכלים עליהם עם עיניים שצורחות מקנאה, והכוכבים שואלים את הירח למה הוא לא אוהב אותם כמו שהם אוהבים אחד את השנייה.
אז כשהיא רצתה לפתוח מכון יופי משלה, התחלתי לעבוד כפולות, משולשות ומה לא, וכשהיא אמרה לי שהיא לא רוצה שאקרע את עצמי ככה בשבילה, אמרתי לה ש"לא אכפת לי".
לא היה אכפת לי להביא לה את הכנפיים שלי, כשהיא רצתה לעוף.
לא היה אכפת לי שהיא תעקוף אותי בתור לאושר, כי האושר שלה הוא האושר שלי.
לא היה אכפת לי למות למענה, רק בשביל לעלות למעלה ולדבר עם אלוהים פנים אל פנים, שיגשים את כל החלומות שלה.
לא היה אכפת לי לקרוע את הגוף בשבילה, כמו שלה לא היה אכפת לקרוע לחתיכות את הנורמות של החברה שלנו בשבילי.
לא היה אכפת לי, כמו שלה לא היה אכפת גם.
זה מה שהיא אמרה לי, כשאמרתי לה שכל מה שיש לי להציע לה זה רק אהבה, ובשבילה זה היה הכי הרבה בפאקינג עולם.
היא לא רצתה שופוני, עוד גבר מחמד לתייג בסטורי, עוד מאמי מפנק שמספק אוקיינוס, אבל גורם לה להרגיש כמו טיפה בים.
היא לא חיכתה לאביר או אפילו לסוס, היא ראתה, רצתה וחתרה למגע.
היא קפצה ראש, בלי לחשוש, לחיים שאין בהם כלום אבל יש בהם הכל.
כי בזמן שחברות שלה רצו חבר לחורף, היא חלמה על חתונה, כי בזמן שכולן סביבה הלכו למסיבה, היא בנתה משפחה.
היא לא מאלו שנוסעות עד לתל אביב בשביל לאכול שניצל בחלה כי זה טרנדי, היא מאלו שמכינות את השניצל בחלה.
בבית שלה, ביום שישי, עם מטבוחה וחצילים.
תבואו לקידוש אצלה ותראו איך עושים קסמים.
איך אנשים שיכורים ולא מגרייגוס, אלא מתירוש.
ואיך שולחן קטן הופך לגדול כי אהבה לא נמדדת במטר רבוע, היא נמדדת באהבה.