"לכל אשה ניגון בליבה - ניגון הנוסטלגיה, להמשיך את המסורת לדורי דורות".
סימה סלמן, אמנית ויוצרת מגיל צעיר, נולדה בקזבלנקה אשר במרוקו מספרת: "לי ולבנות דורי, זכורים וחרוטים כל טקסי החינה שערכו קרובינו ושכננו. מאז ומתמיד התעניינתי בפרטי פרטים של הטקס והארוע המיוחד הזה גרם לי לשמחה בלב ולחוויה בלתי נשכחת. החלום שלי מאז היותי ילדה, הוא שאני בעצמי רוצה לשמח את הכלה וקרוביה ביום המיוחד הזה, תוך שימוש בכ
שרון הייחודי והיצירתי שלי, שורשיי וזיקתי למסורת מיוחדת זו.
אימי דונה אזולאי (אדרי) ז"ל, נהגה לברך את הרווקות בזו הלשון "אקבל ל-חינה דיילק" שזה אומר: 'שבקרוב תזכי לחינה שלך'. במודע או לא, המסורת והמנהג של טקס החינה היה משמעותי וחשוב ומרגש יותר מחופה וקידושין, בארצות המזרח בכלל ובמרוקו בפרט.
ההכנות לחינה מילאו את חלל הבית בצהלולים קולניים ובריחות המטעמים המיוחדים והמתוקים.
ערב חינה למעשה מכין את הכלה לפרידה מבית הוריה. אומרים שבצמח החינה יש סגולות של מזל, הצלחה, בריאות, זוגיות טובה ופרנסה טובה וכך אבות אבותינו השתמשו בו על מנת לברך בסגולות אלו את הזוג הצעיר.
מריחת החינה בכפות הידיים של הזוג הצעיר נעשית בדרך כלל על ידי האמא של הכלה או על ידי אשה מאושרת ובזוגיות טובה, כך שכל סגולותיה יעברו לזוג הצעיר.
יוצאי עדות המזרח לא מוותרים על טקס החינה והשמחה השוררת בערב זה. חלקם עושים בצניעות ובצמצום אך רובם חוגגים את ערב החינה במסיבות יוקרתיות, מושקעות הן בעיצובים האותנטיים ובתלבושות מיוחדות וגם מספר המוזמנים הגדול.
בימינו, הזוגות הצעירים עורכים את טקס החינה, לרוב, על פי בקשתם של ההורים ולפי המסורת העדתית. הטקס עצמו הפך לטרנד חם ועכשווי, עם המון שמחה והתרגשות ולעיתים אחד מבני הזוג לא משתייך כלל לעדות המזרח."
