20/09/2024
ביוון יש שתי בירות מיתוס ואלפא ומידי פעם שואלים אותי אותך: מה אתה רוצה: מיתוס או אלפא?, עכשיו אלפא זה לכאורה או לא לכאורה להיות גבר להיות ראשון, כמו הפרסומת הזו הטיפשית של בנק הפועלים: 'החיים הם ספורט קשוח וגם אתה רוצה להיות מספר אחד'. מצד שני מיתוס, מיתוס זה להיות 'אגדה' וגם... מיתוס זה להסביר את המציאות: את כל התופעות הכאוטיות האלו של הרגש וביצים והנפילות והקימות המחלות ההבראה החיים.. פתאום יש איזה מיתוס מסדר
ואז אני יושב בבית קפה או מסעדה וכמו ההסבר שלי על 'איך נוצר אי' אני עשר אחוז מעל הקרקע ותשעים אחוז מתחת לפני השטח והמלצרית שואלת: "מה אתה מעדיף מיתוס או אלפא?" ואני שאני יושב במין תמימות כזו גם ביני לבין עצמי, לא יודע מה לבחור. מצד אחד אלפא, אלפא זה הכלב הכי חזק, זה משכיח את הפחדים. זה זה שהכלב רוצה ומקשיב לקולו בכל משפחה.
אני זוכר שפעם ילד אחד כשהבן שלי היה קטן אמר לי: "אני רואה שחומי מתייחס אליך 'כזכר אלפא' ולא הכרתי את המושג והילד הסביר לי: "לך הוא מקשיב וממך הוא רוצה אוכל וליטוף", אבל למה היתייחסו אז גרוע לילדים ולילד שלי לא קיבלתי.
אז באמת אלפא זה משכיח את הבורות והחיתוכים בחיים, כי מקשיבים לי, כי חושבים שאני יודע וכשמקשיבים לי, ומאידך אני לא מקשיב למבוכה לסימני וחיתוכי אי הידיעה שלי..
ובכלל אלפא זה זה שהבנות רוצות אותו. להביא ממנו ילדים, כי יגן עליהן, כי יספק להן, כי... הוא גדול...
לפני כמה זמן מישהי אמרה לי במפגש: "מה איתך אני מתה על גברי אלפא!" ולי הוסיפה: "אתה לא ממש כזה, כי הם לא מדברים על רגשות ואתה כל הזמן אומר מה אתה מרגיש".
היה מפגש דווקא מרגש ואינטימי מאד ורק באיזה עליית מדרגה של פעילות, פתאום אמרה בהערכה: 'ואו אהההה' מתרגש: 'אה זה האלפא שלך!'
אז מה עדיף מיתוס או אלפא?,
שלא לדבר אל אלפא רומאו, שפעם יצאו בפרסומת עם חזית של מכונית שצולמה כמו איבר לחימה ומתחת היה כתוב מיתוס: "זה שאתה נושם , לא אומר שאתה חיי – אלפא רומאו'.
ועכשיו נעבור למיתוס.
חברי הגברים אם יש לי כאלו בין קוראי, חברי שקוראים את הסיפורים שלי, מה לדעתכם עדיף? המיתוס ההסבר, או האלפא המקום הראשון? ואומר ואגיד שיש לי המון חברים שאני בטוח שלא קוראים אותי ולא קוראים על רגשות ובכלל לאורך כל חיי היו לי ויש לי חברים "נוהמים" מין גברים כאלו שאני שותה וצוחק איתם, אבל הם בעיקר "נוהמים" לא מדברים על רגשות בצורה מיתולוגית, לא האוהבים אגדות, הם חזק במציאות ואני תמיד יש לי כמה חברים כאלו: 'תופחי כתף'. מוציאים משדות מוקשים, אבל לא מדברים איתך כשאתה בין המוקשים תקוע. פשוט נכנסים פנימה ומוציאים אותך. גם הגברים במשפחה שלי ולפעמים אני, הם כאלו, תמיד שצריך הם שולים אותי משדה המוקשים,. שאני מנסה להבין איתם למה יש מוקשים בעולם, איך הגעתי לשם? הם לא מדברים על זה. הם מקסימום נותנים איזו אמירת אלפא של: הראנו להם וניצחנו ואני נישאר עם תהיות.
איזה בירה עדיפה איזו עיר בירה להקים? עיר המיתוסים שמסבירה הכל, או עיר האלפאים שמנצחת ומקבלת על מגש פיסטוקים את החיים בלי קליפה.
ונשים??!..
אני זוכר מלא אמירות מוזרות משפילות ומעריצות.
אני ניזכר באמירה שמישהי אמרה לי פעם בדייט, כמו מסכמת שלא נעשה את זה: "אני צריכה גבר ערבי". או מישהי באוניברסיטה שאמרה: "אני צריכה גברים קצת ערביים שיחזיקו אותי" ואני הבנתי וכאבתי, מין מישהו שהשפה שלו לא כל כך מובנת ... אבל הידיים שלו יודעים להחזיק סוסה או בלוק או רובה
ובלי קשר לפוליטיקה, מצד שני תמיד שמעתי נשים ואימהות שמעבר לאוכל ולהגנה על הילדים שלהן, חיפשו להבין. להבין את החיים, לקבל מילים לתופעות,. לקבל סיפור טוב לכל הבלבול והג'גלינג של החיים. לקבל איזה אגד מאחד, אגדה מפוררת ובונה מחדש את המציאות כך שאפשר לאכול את המציאות ... ולא רק לחם וסטיקים.
האמת הין הבירות אין הבדל גדול. זה ענין שלך מצב רוח
ואולי להיות אלפא הוא דווקא לספר וליצור את המיתוס, את המיתוס הזה שיצאנו מבלבול ויצאנו מהקורבנות ויצאנו מתוויות של זוגיות ועמים וצבאות והתרוממנו מעל המלחמות של מי האלפא ומי המק4ום הראשון ומי עשה הכי הרבה....
ומצד שני זה כל כך מגרה להיות אלפא , להיות אחד שלא אכפת לו מהסיפורים, ממה יגידו עליו, ממה אלו שלפניו חשבו על דת ואהבה ופרנסה. הוא חי כמו חץ שחותך את השמיים ואת המים. סולל את דרכו בונה לעצמו סיפור כמו אי בודד הוא ניצב זקוף ואורגינלי, לא שייך לשום מיתוס לא חלק מסיפור.
מעניין שביוון כל הזמן שואלים אותי: מה אני מעדיף אלפא או מיתוס?
וברור להם שאני בצומת וברור לכולנו שיש מלא מיתוסים מקבילים ומגבילים וברור שאלפאים לעיתים מחמיצים את הלוגוס ואת ההבנה של החיים.
ערב אחד לפני כמה זמן בשיחה ואחרי שירדתי מהאולימפוס,
מישהי אמרה לי, שזה מאד יפה שאני מסביר שבאולימפוס ניתן לפגוש אלים ואלות... ושזה גם יפה שאני אומר שאולי כדאי לרדת מהאולימפוס הרגשי, כשהאוטובוס חוזר לעיירה מהטיול.,
אבל אפשר לא רק לרדת, אלא להוריד מישהו אחר מהאולימפוס שלו. היא הייתה פסיכולוגית ונשמה טובה ואמרה בחיוך: "למה תמיד צריך לרדת? אפשר גם להוריד את האחר! וחייכה
והיה בזה אלפאיות שנהפכה למיתולוגיה..
הבוקר אני חושב, שלפעמים כששואלים מה אתה מעדיף, בירה אלפא או בירה מיתוס? אני מעדיף את ירושלים הבירה., את זו שתמיד נגיד: 'אם אשכחך' ואת זו שבצבא הייתי מכניס לכל מכתב כשהייתי מסיים מכתבי אלפא עם דרגות במשפט הכל כך נהדר:
"בבניין ציון וירושלים ננוחם",
שבניין של היראה והשלמות הוא זה שייתן לנו בסופו שד דבר נחמה.
לא בירה, לא מיתוסים, לא מקום ראשון. אלא בניה ויראה ושלמות וסוף כל סוף קצת נחמה
