06/05/2024
לא הכל בגלל הקיטו
לא הכל בזכות הקיטו
אבל איזה מזל שיש לי את הקיטו
משתף אתכם בסיפור אישי שחוויתי בשבוע שעבר
מי שרוצה לדלג לתובנות של הסוף מוזמן
פוסט קצת ארוך אבל שווה כמה דקות מזמנכם
בשלישי בלילה התעוררתי עם כאבי תופת בבטן
חוויתי כבר כאבים בעבר אבל זה היה שונה
מהר מאוד זה לווה בזיעה שנטפה ממני כמו מים
רעידות בכל הגוף
עד לעילפון
אישתי, שתחיה, בתושיה של נמרה
הובילה אותי לחדר המיון
משם זה המשיך למחלקה פנימית וסדרת בדיקות
אחסוך מכם בשלב הזה את רשמיי ממערכת הבריאות
הציבורית בישראל, אבל אתם יכולים לדמיין שתחושת
ביטחון לא ממש קיבלתי וביום הראשון בעיקר ניסו לנחש
מה יש לי (ספויילר – עברתי בין 3 מחלקות ב 24 שעות)
נגיע לעניין,
בסופו של דבר אחרי CT בטן עם חומר ניגודי (יוד כזה
שעושה לה חם בכל הגוף ובחילה קלה) מצאו
שהתוספתן שלי מודלק ואני צריך להפרד ממנו
מה שנקרא ניתוח אפנדציט (בערך 1 ל- 10 אנשים בעולם
נפרדים מהתוספתן שלהם, בעיקר בגילאי ילדים ונוער)
טוב, למה אני מספר לכם את כל זה???
1. אמנם חוויתי משהו "סטנדרטי", כנראה הניתוח הכי פשוט (להגדרתו של עומר הכירורג שניתח אותי)
אבל בכל זאת, אתם יודעים, ניתוח ראשון שלי אי פעם, הרדמה מלאה וכו בכל זאת וואחד חוויה.
מסקנה ראשונה – אתם לא רוצים להתאשפז בבית חולים מכל סיבה שהיא, או בואו נקצין את זה עוד קצת, תעשו הכל, באמת הכל, כדי לשמר בריאות איתנה על מנת לבקר במקומות האלה כמה שפחות. האוכל זוועה, המיטות זוועה והסיכוי לחטוף משהו אחר או נוסף הוא עצום.
אנחנו אלופים ברפואת חירום ועל כך אני מודה 1000 פעמים לרופא שאיבחן אותי, לטכנולוגיה, לאחיות, ולסניטר החמוד שגרר אותי לחדר הניתוח. פשוט מדהים איך ניתן דרך 3 חורים קטנים בבטן להוציא איבר (כנראה לא ממש שימושי ד"א) תוך חצי שעה ובגדול לחזור לשגרה אחרי עוד 24 שעות. שאפו שאפו שאפו.
אבל, ביומיים ששהיתי שם הסתכלתי מסביבי – וואו!!! מזעזע, כמות החולי, המחלות, חוסר הוודאות, של אנשים, צעירים, מבוגרים ששוכבים שם שבועות וחודשים ואין להם מושג לאן הם הולכים, מה קורה ואיך זה יסתים.
שוב, תודה על הקיטו, תודה על אורך החיים הזה, אם זה היה היה ברור לי לפני, עכשיו שבעתיים!!!
כמו שאני תמיד אומר - אני עובד בבריאות שלי, כל יום! לתמיד.
2. אתם בטח שואלים אבל רגע, אולי הקיטו אשם במה שקרה? אולי זה בגללו נכון? גם יש לי רקע של קרוהן (מיש שעוקב אחרי יודע) שכבר כמעט שני עשורים לא קיים והכרזתי על עצמי כבריא!!!
הכל שאלות לגיטימיות, גם אני, מודה, שאלתי את עצמי המון שאלות במהלך 48 השעות ששכבתי שם.
אז כאמור – לא הכל בזכות הקיטו ולא הכל בגלל הקיטו, תזכרו את זה בכל דבר בחיים שיקרה לכם. הקיטו לא יביא אתכם ל – 100% שלמות של אדם שלעולם לא יחלה ולעולם לא יעבור ניתוח, ממש לא. האם אני מאמין שהקיטו משפר את מצבי בכל התחומים ומביא אותי למקסימום האישי שלי במסגרת הגנטיקה שלי – חד משמעית כן!!! יתכן מאוד שנמנעתי מהניתוח הזה במשך שנים קודם לכן, יתכן שהייתי חווה סיבוכים נוספים, יתכן שהתוספתן היה מתפוצץ לי בבטן, הרבה דברים גרועים בהרבה יכלו לקרות ולכן, אל תפילו הכל על התזונה הקטוגנית ואל תגזימו גם במה שאתם זוקפים לזכותה.
3. לא, בינתיים, טפו טפו, הקרוהן לא חזר ואין קשר בין שני המקרים. האם אני מתכוון להמשיך לבדוק, לחקור, לבצע בדיקות נוספות (קולונוסקופיה) כמו כל גבר שמגיע לגיל 50 – חד משמעית. אבל כרגע ע"פ 2 רופאים ושאר בדיקות, הקרוהן לא חזר, המעי עצמו לא דלקתי ולא נמצא קשר כלשהו בין שני המקרים
4. אם ידעתי את זה קודם, עכשיו יותר – לרוב הממסד הציבורי הרפואי, רופאים, אחיות וכו אין מושג מה זה קיטו, למה זה טוב ואיך זה בכל קשור לבריאות. האחות ששאלה אותי אם יש לי הגבלות בדיאטה לא ידעה מה זה קיטו. בארוחת הערב בבית החולים ביקשתי ביצה קשה והסתכלו עליי כמו משוגע (יש לחם קוטג וקצת ירקות)
רוב הרופאים לא ידעו על מה אני מדבר. אבל, נקודת אור אחת כן היתה. בעודי מתגלגל מחדר ההתאוששות למחלקה הכירורגית ומתמקם במקום "טוב" במסדרון (כן, בבית חולים בישראל 2024 בזמן שגרה אין מספיק מקום ואיתי במסדרון היו עוד 12 חולים, שוב – אל תגיעו לבית חולים אלא אם אתם ממש חייבים!!!) וסמי ההרדמה עדיין במערכת (המבין יבין...) מסתכל עליי רופא כירורג צעיר – "אה, אני מזהה אותך!!! אתם יודעים מי זה??? זה קיטו שף", נו טוב, אני רגיל שפה ושם אנשים מזהים אותי, אבל ככה, במיטה של בית חולים, עם פיג'מה שבקושי מכסה לי את ה (אתם יודעם מה) מסומם לגמרי, אני פוגש רופא, מחוייך מאוזן לאוזן – "זה הגורו של הקיטו שסיפרתי לכם" הוא אומר לקולגות שלו "אני קונה את כל המוצרים שלו ועוקב אחריו".
טוב, מרגע זה כבר פחות דיברנו על הניתוח ובעיקר על גריסיני זעתר, איזה טעם של הקינוחים הוא אוהב וכמה הוא עף על הקיטו שהוא עושה כבר חצי שנה והכניס לזה כבר מלא אנשים ומטופלים.
מביך קצת – כן, אבל מודה שהרגשתי הקלה – מישהו פה מבין אותי!!! אני בידיים טובות.
לסיכום חברים:
אף אחד לא אחראי לבריאות שלכם מלבד אתם עצמכם, לא הרופא, לא התזונאי, רק אתם!!!
לא צריך להיתקע בקיר כדי להתחיל לדאוג, בסוף משהו רע יקרה ונצטרך לקבל החלטות קשות
תחליטו היום – אני מתעסק.ת בבריאות שלי כל היום מהיום!!!
אתם יודעים ככ הרבה דברים על ככ הרבה תחומים, על העבודה שלכם, הרכב שלכם ועוד מיליון שטויות שכנראה לא יאריכו ביום את חייכם. תשקיעו כמה דקות ביום ללמוד את הגוף שלכם, המכונה היחידה שבאמת חשובה ושאין לה תחליף. לא צריך להיות רופא כדי להבין אנטומיה, לא צריך ללמוד תזונה כדי לדעתם מה אתם צריכים לאכול. הדברים הרבה הרבה יותר פשוטים - תאכלו אוכל אמיתי, תעיפו סוכרים ואוכל מעובד ואתם כבר 90% שם.
אף אחד לא בא להציל אתכם, בסוף אתם ורק אתם יודעים בדיוק מה נכון לכם, פשוט תהיו אמיצים מספיק להכיר בכך וללכת עם זה, תפסיקו להגדיר את עצמכם לפי המחלה שאיזה רופא תייג אתכם בה, זה לא מה שאתם. מחלות לא קורות לנו הם נוצרות בתוכנו אחרי תהליך ארוך של חוסר איזון בגוף, אנחנו לא "חוטפים קרוהן" או "מקבלים סוכרת" אנחנו מייצרים דלקתיות בגוף הלא מאוזן שלנו (כן, גם בגלל ובעיקר בגלל אוכל לא מזין) ואז מייצרים מחלה שאומרת לנו – עד כאן חביבי – עצור!!! עכשיו אתה חייב לטפל. ואז במקום לחקור ולטפל בשורש הבעיה, בגוף, בנפש אנחנו מיד רצים "למומחה" שישתיק את הסימפטומים של האירוע ומעבירים את מלוא האחריות אליו. תפסיקו להקטין את עצמכם לגודל של השם של המחלה שלכם.
אם הגעתם למצב שהרופא והתזונאית צריכים להגיד לכם מה לאכול, מה לשתות ואתם הולכים כמו עיורים אחרי ההוראות, אתם כבר במקום לא טוב בהבנה, בתפיסה ובניהול של האירוע.
לא יכולים לבד? צריכים מסגרת? בעיטה בתחת? תהיו חלק פעיל בקהילה (פה לדוגמא), תחקרו, תשאלו שאלות, תלמדו, תשכילו ותקבלו את ההחלטות שלכם בעצמכם.
תמצאו מנטור שאתם מתחברים אליו ותצטרפו למסגר שנעים לכם בה, אנחנו יצורים אנושיים, לא נועדנו להיות לבד, תמיד עדיף ביחד תמיד עדיף עם תמיכה
לסיכום אומר תודה, gratitude - הוקרת תודה, זה משהו שאני מתרגל הרבה בשנים האחרונות
תודה על החוויה שחוויתי, על המסרים שקיבלתי, על סימני השאלה שחזרו, על פסק הזמן המאולץ, מדהים כמה תובנות אפשר לקבל ב 48 שעות של חוויה אמנם טראומטית אבל בסוף בכל דבר יש טוב ולעולם יש את הדרך שלו להפגיש אותנו עם הטוב הזה. זכיתי.
תודה למשפחה החמה שלי שלא עזבה אותי לרגע (וואו, כמה זה חשוב שאתה שוכב שם!!!) אישתי, Orit Talmor אחי Doron Talmor אמא שלי, אחיי, אחותי , גיסתי לירון טל חן , עובדים שלי, וחברים שלא הפסיקו לבקר
טיפ חשוב - תמצאו לכם בן / בת משפחה שלא עוזב אתכם ויושב לצוות הרפואי על הראש כל הזמן, זה ממש ממש חשוב!!!
תודה נוספת לקהילה שלי תזונה קטוגנית למתחילים שגדלה במהירות ל40 אלף אנשים סקרנים, אמיצים שרוצים לחיות בבריאות מלאה. תודה שזכיתי להיות חלק מהסיפור של ככ הרבה אנשים, ללוות חלק מכם, להאכיל חלק מכם ולחלק סתם לתת השראה וכיוון להתחיל.
נתראה בקורס הקרוב, האתגרים, במוצרים, באינסטגרם, טיקטוק ובכל פלטפורמה אחרת ושלא תהיה לכם טעות – אני מתכוון להמשיך לצעוק הכי חזק שאני יכול את המסרים שלי לעולם..... תתעוררו!!!!
בתמונה – בחדר ההתאוששות (עדיין בהשפעת הסמים 😊)
