09/04/2023
"עכשיו ההספד האחרון, ההספד של טל."
בזמן הקראת שורות אלה אני כבר מתה, וזה ממש בסדר מבחינתי- אז אין צורך להיות עצובים מידי. מוות זה נורמלי, צפוי ומובן מאליו. מה שלא מובן מאליו הוא חיים משמעותיים. אני מקווה שתזכרו את החיים שלי ככאלה. השתדלתי לעשות טוב כמה שיכלתי, וגם השתדלתי שלא יהיה משעמם, להתמקד בצד המשעשע יותר של דברים ולצחוק הרבה.
אז כשתחשבו עליי, תזכרו אותי צעירה, יפה, נקרעת מצחוק מאיזה בדיחה גסה תוך כדי עישון ווינסטון לייט ושתיית זירו. תודו שאתם מחייכים עכשיו.
אם אתם רוצים לזכור אותי בעוד דרכים יש לכם כמה אופציות:
1) תנסו להיות אנשים טובים יותר, רגישים יותר, לא שיפוטיים, תנהלו שיחות מעניינות ותקראו ספרים.
תפתחו את הלב. תאהבו חזק וכמה שיותר, ואל תשכחו להגיד את זה לאנשים הרלוונטים. תסלחו מהר.
2) תתנדבו/ תתרמו למטרה שאתם יודעים שהייתי חושבת שהיא ראויה.
3) תחתמו על כרטיס אדי.
עכשיו שאני מתה והאפר שלי כנראה לא הושלך משובר הגלים של חוף גורדון- תבואו לשם בשקיעה, עם בקבוק יין, לבד או עם אדם אהוב ותבינו שזה הרבה יותר ממלא מלבקר קבר.
תסתכלו על הגלים, תקשיבו לרעש שלהם ותשאפו פנימה את הריח המלוח שתמיד השרה עליי שלווה. תהרהרו בדברים, תכתבו... ככה תדעו שאני אתכם- בחמימות של קרני השמש, בנצנוץ תכול של הגלים, בעוצמה של ים שחור וסוער ובמעמקים האינסופיים.
לזכרה של Tal Sandler-Heller
באדיבות Yotam Heller
צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של טל סנדלר הלר
